בשביל מה צריך קורס הכנה ללידה, ועוד הכנה ללידה טבעית? הרי לידה טבעית אמורה להיות, ובכן, טבעית, לא? וזה באמת נשמע מאוד מאוד הגיוני... הרי כשאימות-אימותינו כרעו ללדת, הן לא עשו קודם לכן קורס שמלמד אותן כיצד לקפוץ על כדור פיזיו או כיצד לעשות סיבובי אגן, או כיצד לנשום. אז למה אנחנו צריכות קורס, למה צריך לשלם כסף על דבר כזה? ולמה נשים כה רבות מרגישות שהן "לא יכולות" ללדת לידה טבעית, או שהן "ינסו, ומקסימום לא יצליחו"? ומדוע כה רבות מרגישות שהן אכן "ניסו ולא הצליחו"?

כאשר חתולה, כלבה, או כבשה יולדות, מי מנהל את הענייינים? האם הארנבת "מנסה ללדת באופן טבעי, ומקסימום לא מצליחה"? האם הארנבת זקוקה לקורס הכנה ללידה? נראה שהארנבת יודעת בדיוק מה לעשות בזמן הלידה מכיוון שמערכות גופה והמוח שלה יודעות בדיוק אילו הורמונים להפריש ובאיזה קצב כדי לקדם את הלידה ולחלץ את הוולד החוצה. היא לא זקוקה למודעות, לדעת מה עליה לעשות בכל שלב. הגוף שלה פשוט עושה את זה בעצמו. מערכת "פרימיטיבית" (במובן של לא-טכנולוגית) מנהלת את כל העסק בצורה מדהימה (בדיוק כמו שאותה מערכת פרימיטיבית יודעת בדיוק כיצד לייצר שליה, לגדל עובר בתוך הרחם, ועוד כהנא דברים מדהימים שאין לנו עליהם שום שליטה מודעת). אותה מערכת, אבל בדיוק אותה מערכת, פועלת גם אצלנו. אפשר לקרוא לה "החיה שבתוכנו". יש גם לנו מערכת מדהימה שיודעת לגדל עובר בתוך הרחם תשעה חודשים, ובאופן (לא) מפתיע היא יודעת גם להזרים את קוקטייל ההורמונים המדוייק כדי לפתוח את צוואר הרחם ולחלץ את התינוק שלנו החוצה. 
אז מה הבעיה? למה אנחנו זקוקות לכל כך הרבה התערבויות, פיטוצין בזמן הלידה, זירוזים למיניהם, התערבויות מכשירניות, כל כך הרבה ניתוחים קיסריים? ודאי, חלקם מתבקשים, הכרחיים. מצילי חיים. גם אצל חלק מהחיות הלידה לא צולחת או מסתבכת והטכנולוגיה עוזרת לנו במקרים הללו. אבל מדוע כל כך הרבה? למה לידה טבעית, שפשוט קורית מעצמה היא כל כך נדירה? 
ובכן, התשובה היא פשוטה ומורכבת כאחת. הלידה היא אמנם טבעית, זה הטבע שלנו והגוף, או החיה שבתוכנו, יודעת בדיוק מה היא עושה. כמו שהיא יודעת בצורה מושלמת לגדל את התינוק בתוך הרחם תשעה חודשים, כך היא יודעת בדיוק כיצד להוציא אותו משם. בלי לחשוב על זה, בלי "לדעת" שום דבר במובן הרגיל של הענייין. 
מה שלא כל כך טבעי הוא הסביבה, כפול שתיים: הסביבה שבה אנחנו חיות, והסביבה שבה אנחנו יולדות.
הסביבה שבה אנחנו חיות, התודעה התרבותית שלנו, מתקשרת ישירות לא עם "החיה שבתוכנו" אלא עם המוח החושב שלנו, מי שאנחנו, התודעה שלנו, החושבת, המודעת, היודעת, הפוחדת, המדמיינת. זו שיש לה שאיפות וציפיות. אותו חלק שאין לכבשה ולכלבה ולארנבת, או לא באותו אופן מפותח שלנו יש אותו.
והתודעה שלנו מתקיימת בתוך תרבות מסויימת, ובהשפעתה היא מדמיינת ומחזיקה דימויים מסויימים על איך צריכה להיראות לידה ומה קורה בשעת ללידה. כמה מסוכנת היא הלידה, כמה כאב יש בלידה, כמה חוסר וודאות וחוסר שליטה יש בלידה, דברים שחשובים לנו. הם לא חשובים לנו מהמקום הפרימיטי, זה שמגדל צאצא בתוך הבטן, ויולד אותו. הם חשובים לנו מהמקום ה"מתוחכם", המוח החושב שלנו (זה שאין לכבשה), זה שמחזיק את האישיות שלנו, האמונות שלנו, הפחדים שלנו בצורתם המודעת והמפורשת. אנחנו גדלות מילדותנו על דימויים מהסרטים, מסיפורי "אימה" משפחתיים, ומתודעה תרבותית נרחבת של מהי הלידה, ותודעה זו למעשה מציגה תמונה לא מדוייקת (בלשון המעטה), מבהילה, ומשתקת, של הלידה. ולא רק מבהילה. אנו גם גדלות על כך שזהו מין "מבחן לנשיות" – כשתלדי תביני. "הכאב הכי גדול שתרגישי בחייך". 
עם כל התובנות, האימג'ים, הפחדים, המשפטים, הרעיונות והדעות הלו, אנחנו מגיעות לחדר הלידה. הארנבת לא מגיעה איתן ללידה. המוח החושב שלנו הוא זה שמחזיק אותם, והארנבת משוחררת מקיומו, באופן שבו אנו חווים אותו. 
הדבר השני והחשוב לא פחות או הסביבה שבה אנחנו יולדות. כאשר ארנבת יולדת, היא הולכת לפינה הכי חשוכה הכי אינטימית והכי בטוחה מבחינתה, ושם מתכנסת עם עצמה ויולדת. כאשר אישה בסוף הריון חווה ירידת מים או התחלה של גלי לידה שמכווצים את הרחם, היא יודעת מה עליה לעשות – לצאת מיד לבית החולים. לצאת (!) מהפינה הכי חשובה הכי אינטימית והכי בטוחה, מהבית שלה, לנסוע ברכב (?) לבית חולים (חולים!) מקום מואר, לא אינטימי, ולא בטוח – לא מכיוון שבית החולים הוא מסוכן, אלא מכיוון שהוא לא המקום הבטוח *שלה*, היא אינה מכירה את האנשים שהיא פוגשת ואינה בוטחת בהם. לא במקום ה"חושב" – אלו אנשי רפואה ואני בוטחת בהם, אלא שם, במקום המאוד פרימיטיבי הזה, החיה שבתוכך, אותם חלקים שמפעילים גם את הארנבת, ורוצים מקום שקט חשוך ובטוח. ומוצאים את עצמם במקום רועש, מואר, ועם המון אנשים זרים, ששואלים שאלות ואומרים מה לעשות. הרבה פעמים הם עושים זאת מאוד נחמדות, מאוד בחביבות, עם המון רצון טוב. אבל החיה שבתוכך לא מבינה את זה. החיה שבתוכך נבהלת מאור, מאנשים זרים, והיא מפעילה מערכות גופניות שקשורות לחרדה, לסכנה, לחוסר ביטחון, לחירום. המערכות הללו עוצרות לידה. אם הארנבת העומדת ללדת תחוש בסכנה – הגוף שלה יפעיל את אותם הורמונים שיעצרו את הלידה. נמשיך בפעם אחרת כשיהיה יותר בטוח. והחיה הפנימית שלנו פועלת באותו אופן בדיוק, בלי לשאול אותנו, בלי לדעת, בלי להתייעץ איתנו, בלי שנחליט על זה שנשלוט בזה או שנכוון את זה. החיה הפנימית, כשהיא מרגישה חוסר ביטחון, שאין לה שקט, שיותר מדי אור לה, שיותר מדי זרים לה – מעכבת, מכאיבה, עוצרת, לא מקדמת. מבאה אותנו לפיטוצין, לכאב, להתערבויות, לקיסרי.

---
אוקי, אז מה יעזור קורס הכנה ללידה. בשביל מה צריך אותו? השם באמת מטעה. הקורס אינו קורס הכנה ללידה, הגוף אינו צריך הכנה ללידה. הגוף שלך, החיה שבתוכך, יודעת היטב איך ללדעת ומה להפעיל מתי. את רק צריכה לדעת איך *לאפשר לה לעבוד*. 
לאפשר לה לעבוד, זה אומר לטפל קודם כל במוח החושב. בתודעה שלך. זה לתת למוח החושב מידע כדי שירגיש שליטה במצב, ללמד אותו לשאול שאלות ולקבל החלטות כד שירגיש טוב ובטוח ולא מאוים. זה למלא אותו בדימויים אחרים, טובים יותר, מפחידים פחות של הלידה, ולהחליף את המפחידים המאיימים השגויים שנמצאים שם. זה ללמוד לא לתת למוח החושב כל כך הרבה מקום בלידה. כן כן, לכבות קצת את המוח החושב שלנו. ללמוד לשים אותתו בצד. אותו, את ה"לדעת" את ה"לשלוט" "לכוון" "להחליט". ללמוד לתת מקום לחיה הפנימית שיודעת כל כך טוב, ולסמוך עליה שתעשה עבודה טובה. 
לאפשר לה לעבוד זה גם לייצר לה סביבה מתאימה. זה לדעת מה לבקש, מה לשנות במקומות שאפשר לשנות. ובמקומות שאי אפשר לשנות, זה ללמוד כיצד לייצר בועה בינינו ובין הסביבה הלא מתאימה, "בועה מנטלית", שמתווך עבורנו מלווה הלידה, ששומר אותנו במקום חשוך אינטימי ובטוח גם כשאנחנו לא. 
הכנה לללידה זה לא ללמד את הגוף איך ללדת. זה ללמד את הגוף לחשוב שהוא במערה, חשוכה, חמימה, בטוחה, ונוחה. שם הוא יודע בדיוק מה לעשות. 
וזה היפנובירת'ינג עבורי. בואי ואלמד אותך כיצד לפייס את המוח החושב כדי שלא יצטרך להיות כל כך נוכח, שיסכים להניח את השליטה בצד. בואי לדעת כל מה שאת צריכה לדעת על הלידה, כדי שלא תצטרכי להשתמש במידע הזה. בואי ללמוד להיות בחדר לידה בגוף אבל במערה חשוכה ונעימה בראש. בואי ללמוד כיצד לתת לגוף פשוט לעשות את שלו. בואי ללמוד כיצד לשחרר את החיה הפנימית, זו שכבר יודעת. בואי.